בוטל הקפה של הבוקר | הזדמנות לגלריה | סרנדיפיטי 👨‍🎨👩‍🎨

~~~~

חברה (חדשה) ביטלה קפה סרנדיפיטי הבוקר ואני נזכרתי שראיתי איזה פרסום של קרן בר-גיל על מפגש אצלה בגלריה ביום שישי. ביררתי מיד פרטים והתייצבתי.

מעבר לגלריה המרגשת והמאירה, זכיתי במקרה לשיח גלריה עם שני אומנים מוכשרים- עידו מרקוס ואילנה דותן.

בין השורות והמילים מצאתי עולם של גילויי סרנדיפיטי ואספתי אותם אליי כהרגלי.

עידו היה צלם לפני שהחל לצייר ועד היום הצילום נוכח מאד בעבודתו. הסדרה שהציג היום החלה בשקופיות שמצא יום אחד ברחוב, במקרה. הוא החליט לסרוק אותן למחשב ורק כעבור חודשיים הבשילו להשראה לסדרה שיצר. הוא נע בין התבוננות לדמיון ושימוש בצילומים. עידו לקח עוברי אורח מהשקופיות, בינהם צילומים משפחתיים, הוסיף גם את אבשלום בנו ויצר סדרה כחולה, שמיימית ומופלאה.

אילנה לעומתו עובדת בעיפרון על נייר והגיעה מתחום הגרפיקה. היא מצאה את המצלמה ככלי קיבוע של אוביקטים שאותם היא רושמת בתנועות קטנות קטנות ומדויקות. היא מצלמת באופן אקראי חפצים והם מקבלים אצלה פוקוס וחיים, כמו הברגה של פקק בקבוק שנראה אבסטרקטי מאד אבל הוא מלא סימליות ותנועה. את מה שתופסת המצלמה ("יש לנו בכיס מצלמה שהיא שער ליצירה" היא אומרת) היא מעבירה לנייר והופכת ליצירה.

אז כשמשתנות התכניות, יוצאים לגלות.

והנה הבוקר התחברו לי נקודות של אומנות, אקראיות ונפש האומן.