שבירת פרדיגמה | לדבר עם זרים | סרנדיפיטי
~~~~~
בואו נתחיל מהתחלה – כולם היו זרים עבורנו פעם. מלבד המשפחה הגרעינית אליה צמחנו כל שאר העולם היה לנו זר. והנה היום יש לנו חברים, קרובים, אהובים, קולגות – וכולם כבר אינם זרים. כילדים חינכו אותנו "לא לדבר עם זרים" אבל איך נתפתח ונחבור לאנשים? ברור שחייבים לדבר עם זרים.
בכל זר יש פוטנציאל. בזכות קסם הסרנדיפיטי ניתן לגלות את האוצרות הטמונים בכל אדם במאמץ די קטן וקל.
הלילה צנח לי בתיבת המייל לינק למאמר שנכתב בשבוע שעבר ע"י Julie Lythcott-Haims – סופרת ומרצה אשר מסייעת לאנשים לגלות את החוזקות שלהם ולמצוא כיוון בחיים.
ג'ולי כותבת למה הדיבור עם זרים טוב לנו, להם ולכולם. במקום להימנע מכך יש לדעת איך לעשות את זה.
קודם כל מבט עם קשר עין וחיוך הוא המתכון הראשון ליצירת קשר עם זרים. איתות ראשוני ודי פסיבי שמשמעותו –"אני רואה אותך, אתה קיים" ואשר גורם לצד השני להרגיש טוב. ברור שהדבר אינו תואם את כל התרבויות והנורמות, אבל אם אפשר למה לא.
אני תמיד מעודדת שיחה עם מי שעומד מולנו. ישנם מה שנקרא "זרים משמעותיים" – הברמן, פקיד הקבלה או המוכר במכולת, שיש להם משמעות בחיינו. חשוב להראות לאלו שאכפת לנו מהם ע"י אמירות קלילות – איך עובר היום/ תודה והערכה וכדומה. את אלו גם מומלץ לשאול מה שמם, כי בפעם הבאה נוכל לפנות אליהם אישית וזה פי אלף יותר נעים.
קבוצה אחרת אלו "זרים בקשרים קלושים" – שכנים או מכרים מהעבודה איתם אין לנו קשר ממשי מעבר להיתקלויות חוזרות בחדר המדרגות או בכניסה לבניין המשרד. גם איתם ניתן לפתח יחסים קלילים שיקלו עלינו בבקשת סוכר מהשכן או סיוע קטן בעבודה.
סרנדיפיטי?!
כן!! כל זר כזה הוא גילוי מקרי של משהו טוב בפוטנציה. שיחות קלילות ויומיומיות, שברי מידע ופיסות חיים הם ווים מעולים אשר עשויים להתגלגל.
ההמלצות הכי טובות מגיעות מהזרים הללו. חיוך ומבט בעיניים פותח דלתות סרנדיפיטי.
נסו ותיווכחו. דברו עם זרים.
Why talking to strangers is good for you, them and all of us
Aug 18, 2022 / Julie Lythcott-Haims
In childhood, we’re told: “Don’t talk to strangers.”
But this is short-sighted advice because after we finish high school and move out into the world, everyone we encounter is a stranger. And we’re a social species, which means we need each other.
So instead of avoiding strangers, we need to get good at interacting with them, both to get help when we need it and to be of use to them.
When you give someone eye contact and a smile, it demonstrates “You exist, fellow human,” and it makes them feel good.
Let’s start with actual strangers — like the people you pass on the street or in a store. You may not think you’re in a relationship with them, but you essentially are.
Research shows that when you look right through someone as if they aren’t there, they feel a small sting.
The reverse is also true. When you give someone eye contact and a smile, it demonstrates “You exist, fellow human, I see you,” and it makes them feel good. And you feel good too when they do it back to you.
I appreciate that not everyone can make eye contact or smile for reasons including cultural norms, social anxiety or neurodivergence. But if you can, do.
What about the humans you interact with regularly yet don’t really know, like the baristas at your coffee shop, the clerks at your grocery store, the person at the front desk in your building, your postal carrier and so on?
Researchers call these folks “consequential strangers,” because having them in your life is of consequence to you.
Show them that they matter by saying “How’s your day going?” Learn their name so next time you can say, “Hey, Breonna, how’s your day going?” If you want to really make someone’s day, offer them some gratitude with the simple sentence: “Thank you for being here, George. I appreciate you.”
When you’re kind to someone, you, they and everyone who observes your interaction will get a lift from your act of kindness.
Part of you might think it’s a bit weird to thank them, but keep in mind that they came to work today and their work makes your life easier, right?
And if they’re grumpy, don’t be offended — it’s not about you.
Instead, double down on kindness. Say: “Hey, thanks so much, Michael, I hope you have a good day.” Or kindly say: “Looks like it’s a tough day, Sandra. Hope it gets better.” You, they and everyone who observes this interaction will get a lift from your act of kindness.
Then there are those in your loose network, like neighbors and colleagues. For years, although it’s hard for me to admit this, I’d drive into my driveway after work each day and realize that I didn’t even know my neighbors.
So I formed a monthly writing group with some of them in order to experience the real connections that form from hearing each others’ stories. After doing this, we’ve been more able to do what neighbors do, like borrow sugar or collect mail when someone’s away. What might you do on your street or in your building?
When you see a neighbor, try stopping to ask them how their day’s going.
You have the power to make your community stronger through exchanges like this.
Or if you’re going to the store, ask if you can pick something up for them. Or, you can throw a barbecue or potluck and put out name tags to remove any guilt that people feel for not remembering each others’ names.
Finally, at work, listen for the small things people reveal about their lives.
Whether it’s something good or bad, they’re sharing it for a reason, so I want you to remember it. Within the next couple of days, you don’t have to pry but show them you noticed. Say, “Did you say you’re an uncle now? Congratulations!”; “Sounds like that trip you took was amazing”; “I’m so sorry to hear your family member has been really sick.” If someone went out of their way to do something thoughtful, drop a quick note to say “I saw what you did and it was really kind of you.”
You have the power to make your community stronger through exchanges like this. It’s good for you, it’s good for them, and it’s good for all of us.
Comments