הסללה | לימודים | סרנדיפיטי

שאלת ילדות ידועה ושגורה היא שאלת ה"מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?". הציפייה הזו שלנו מהילדים הרכים שיניחו מגיל צעיר יסודות תיאורטיים למקצוע העתיד משבשת את היכולת העצמאית שלהם לשנות כיוון בכל רגע וגיל.

משפחות רבות של רופאים ועורכי דין החדירו באופן מודע או לא מודע מסלול המשכי של אבא ואמא. לא מעט אנחנו פוגשים דור שני ושלישי לשושלת מקצועית כשהשם הולך לפניהם ולעיתים אף פותח דלתות. דבר דומה קורה גם בעסקים משפחתיים, הדור הצעיר נולד לכלוב (הזהב...) של העסק והליכה בדרכי האב או האם מתבקשת גם כשהיא לא נאמרת במפורש.

הסללה משפחתית שונה מהסללה חברתית שגם היא קיימת לצערנו עד היום. הסביבה בה גדלנו מייצרת לנו מרחב מאד מסוים של אפשרויות ולא מעט נחקרו הגורמים לחוסר מוביליות חברתית שהותירו את הצעירים במגבלת האופק הנראה לעין סביבם.

כשמוסיפים להסללות השונות גם את הרצון בוודאות ועתיד בטוח, אנחנו מוצאים תרחישים ידועים מראש שלא תמיד ממצים את הפוטנציאל שלנו ובהכרח מפספסים הזדמנויות מפתיעות שבדרך.

העולם משובש וקצב השינוי הוא אדיר, את זה לא צריך להסביר. בעבר קביעות ופנסיה מגיל 60 פלוס היו שאיפה נורמטיבית. היום אנחנו חיים יותר, סקרנים יותר, ניידים יותר והעולם פורס לנו אפשרויות רבות שלא היו בעבר. נירית כהן, חוקרת עולם העבודה החדש, מתארת את זה כמעבר מסולם לקיר טיפוס. בסולם של פעם עלינו משלב לשלב עד הפנסיה, בקיר הטיפוס היום אנחנו זזים מצד לצד, יורדים, עולם, נחים קצת וממשיכים לפסגה חדשה.

קלודין גאי, זו שהיתה רק לרגע לנשיאה ה-30 של אוניברסיטת הרווארד (השחורה הראשונה בתפקיד, במוסד שנוסד לפני 368 שנה), אמנם לא התחבבה עלינו לאור התנהלותה עם תחילת המלחמה, אבל בכל זאת היה לה בתחילת אוקטובר מסר מעניין. היא שיגרה סרטון קצר ברשתות החברתיות בו היא מפצירה בנו- "זנחו את התכנון שלכם לחמש שנים ותפתחו עצמכם לסרנדיפיטי. קחו סיכונים" והיא מוסיפה שכשהיא מביטה אחורה על הקריירה שלה, רק ברטרוספקטיבה היא נראית ליניארית, אבל במציאות זה היה הרבה יותר זיהוי הזדמנויות ולקיחתן. המסר שלה לסטודנטים צעירים הוא בעיקר ההמלצה לצאת לדרך ולגלות מה היא מזמנת להם.

שורה של מנהיגים גדולים מעידים על שינוי המסלול שקרה להם באופן מקרי. מזכירת המדינה האמריקאית לשעבר, קונדוליסה רייס, למדה מוזיקה  ונגינה בפסנתר. מעבר לספק שהיה לה לגבי כישרונה, המסלול היה די ברור והיא תכננה לסיים את לימודיה. מפגש מקרי עם דיפלומט צ'כי בשם ג'וזף קורבל, אביה של מדלן אולברייט, גרם לה עניין בתחום אחר ולא מתוכנן כלל- יחסים בינלאומיים. השפעתו עליה היתה מיידית והיא עשתה הסבה ששינתה את מסלול חייה. בספר הביוגרפיה שלה היא כתבה: "החיים מלאי הפתעות וסרנדיפיטי. להיות פתוחים לפניות הלא צפויות שבדרך זהו חלק חשוב מההצלחה. אם תנסו לתכנן כל צעד, ייתכן שתפספסו פניות ותפניות נפלאות. מצאו את ההרפתקה הבאה, עשו אותה היטב, תהנו ממנה. ורק אז תראו מה הדבר הבא"". נדרשת בעולמנו גמישות מחשבתית והיכולת לסתות מן המסלול היא אינה של יחידי סגולה.

העולם היום כאוטי. הקידמה והטכנולוגיות המתפתחות חדשות לבקרים מייצרות מקצועות חדשים שלא יכולנו לבקש להיות בהם כשהיינו קטנים, כי אלו מקצועות שנולדו אחרינו. המיומנויות הנדרשות היום הן רב-תחומיות, אנשים הופכים להיות גם וגם. מתכנת ביום הוא גם שף בלילה, חוקר מוח יכול בלילות לחלק עיתונים. אין דרך אחת ואין מקצוע אחד לכל החיים. זיהוי הזדמנויות, חיבורן לתשוקות וליכולות שלנו, זה כנראה המפתח להצלחה.

אהרן קנטרוביץ, פילוסוף של המדע, הבחין בספרו 'מהאמבה ועד איינשטין' בין המצאה לגילוי. הממציא מתכנן המצאתו ויש לו משימה ליצור ולהגשים. תוצאה לא רצויה מקלקלת את תוכניותיו. לעומתו המדען עסוק בגילוי. כל דבר שאינו צפוי פותח דלת חדשה וממלא אותו בתשוקה וסקרנות. קריטריון ההפתעה מסייע לנו להבחין בין הממציא למגלה. בעולם העבודה עדיף להתנהג כמדען חוקר שמבלה את ימיו בין גילוי אחד לשני והולך עם כישוריו וסקרנותו.

ולכן, השאלה המתבקשת לילדינו כבר לא תהיה מה הם רוצים להיות כשהם יהיו גדולים אלא מה ירצו לגלות ולחקור או איפה ירצו לטייל ולגור. פחות עניין של מקצוע ויותר טרמינולוגיה של מסע החיים.  

~~

אם לא מסלילים מגיעים למקומות נפלאים!