top of page

העולם שייך למוחצנים | ואיך כתב לואיס קרול המופנם את אליס בארץ הפלאות | סרנדיפיטי


בעולם שבו הכל קורה בחוץ, משתפים סטוריז ללא הכרה, כותבים פוסטים בתפוצה רחבה וחיים חיי שפע מערביים, נראה שהמודל האישיותי האידיאלי הוא 'האדם המוחצן'.

בעוד שאלה שקל להם ומכונים באנגלית out going נהנים ממטעמי החיים כאילו היו אלה מופע עבורם, ישנם כ-30% מהאוכלוסייה הנמנים על ההגדרה של 'אנשים מופנמים' ואינם בכזו קלות משתפים פעולה עם כללי המשחק. ובכל זאת, זיהוי ההזדמנויות המצויות סביבנו היא מנת חלקם של כולם, פשוט הדרך לגלותן תהיה קצת שונה.

התכונות הנדרשות כדי לקדם סרנדיפיטי בחיים הן סקרנות, פרו-אקטיביות, פתיחות, יוזמה, נכונות ללקיחת סיכונים, ביטחון עצמי ועוד. בכולנו יש משהו מאלו אך המוחצן והמופנם יסללו לעצמם דרך שונה בתכלית לתוצאה המיוחלת.

אנשים מוחצנים (Extroverted people) מגיעים למקסימום עוררות ודריכות חושית ע"י אינטראקציות עם אנשים אחרים, זה גורם להם לפעול, ליצור קשר, להניע את עצמם ולרתום גם אחרים. לעומתם, לאנשים מופנמים (Introverted people) נדרשים שקט וזמן עם עצמם כדי להגיע למקסימום שלהם. עבורם פעילות חברתית גוזלת מהם אנרגיה מנטאלית. המוחצן יחפש הזדמנות במפגש בעוד שהמופנם יעשה זאת בקריאת ספר חדש או מאמר.

ע"פ הפסיכולוג קארל יונג, יש ספקטרום שלם בין מוחצנים למופנמים. אין מופנם מוחלט או מוחצן מוחלט אבל רובנו מזהים את עצמנו עם צד אחד של הסקאלה ובמצבים מסוימים נמצא את עצמנו במקום קצת אחר. שילוב השניים בתוך כל אחד מאיתנו יכול להיות מתכון מנצח.

חשובה בעיקר התשוקה ככוח מניע, איתה אף אחד לא יוכל להתווכח והיא עשויה להיות הדרך לתוצאה חיובית בין אם אנחנו טיפוס מופנם או מוחצן.

'מופנמים בארון', כפי שכינה אותם ד"ר כריסטיאן בוש, חוקר באוניברסיטת ניו-יורק, בספרו על תודעת הסרנדיפיטי, הם אלו שכלפי הסביבה עשויים להיתפס כמוחצנים. הם סיגלו לעצמם יכולות רטוריות, עמידה מול קהל, הרצאות חכמות שהם יודעים להעביר ופאסון מצוחצח היכן שנדרש. אבל אז הם חוזרים הביתה, מסתתרים בחדר האמבטיה ולוקחים הרבה נשימות. הם גם מתעייפים מהר באירועים ויברחו ברגע שאפשר הביתה או ילכו לאיזו פינה צדדית להטעין עצמם באנרגיה לפני שהם חוזרים למסיבה. הבשורה היא שהרבה מופנמים למדו 'לשרוד' בעולם של מוחצנים ואפילו הרוויחו לא מעט. כמה מהמנהיגים הגדולים שידעה האנושות היו מופנמים- גנדי, בודהה, ואפילו משה רבנו.

סרנדיפיטי טובה דורשת מאיתנו מיקוד פנימי, מודעות עצמית וזמן! רעיונות טובים יכולים לצוץ במקום שקט, בבהייה סתמית, בסרט או בטבע. למופנמים יש יכולות עם יתרון אדיר דווקא באזורים הללו. העניין שלהם באחרים עולה על הצורך שלהם לדבר על עצמם, הם מתבוננים טובים ובוחנים לעומק את המציאות שהם רואים.

אז אמנם הם פחות יבליטו את עצמם ברשתות החברתיות אבל זו הזדמנות נפלאה עבור המופנמים לשלוט בחכמה במיתוג האישי שלהם ובעיצוב הצד המוחצן שלהם בשליטה מעודנת.  

סוזן קיין - חוקרת 'מופנמות' אמריקאית ידועה כתבה את הספר 'שקט' – על כוחם של המופנמים בעולם שלא מפסיק לדבר (הוצאת מטר). לטענתה העולם נירמל את המוחצנית כתבנית הנכונה בתהליך שהתרחש על פני שנים. כבר ביוון העתיקה רוממו היוונים את אמנות הנאום והרטוריקה ותרבויות המערב תמיד העדיפו את איש המעשה על האדם החושב. המקור להעדפה החברתי נעוץ בעובדה המעבר לעיר ולסביבה זרה היתה קלה יותר ומעצימה למוחצנים. קסם אישי וכריזמה הפכו להיות מאד חשובים.

בתי הספר ומקומות העבודה מעוצבים עבור מוחצנים עם גירויים רבים ויש המון עבודת צוות, ישיבות ודיונים ופחות זמן לעבודה אישית. מי שלא משתלב נראה "בעייתי". גם אם מחקרים רבים הוכיחו שדווקא למופנמים יש ציונים יותר טובים והם משכילים יותר, עדיין התלמיד האידאלי הוא התלמיד המוחצן.  

סופר הילדים המפורסם תיאודור גייזל, המוכר כדוקטור סוס , חלם רבות מיצירותיו במגדל פעמונים מבודד שהיה לו מאחורי הבית בקליפורניה. הוא אפילו חשש לפגוש את הילדים הצעירים שקראו את ספריו משום שפחד שהם יצפו לראות איזו דמות סנטה קלאוס ויתאכזבו מאישיותו המאופקת. לא פלא שבחר בשם העט השונה משמו האמיתי, כדרך נוחה להסתתר ולשמור על שמו הטוב כפרסומאי.  גם לואיס קרול, שם העט של צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון, כתב את עלילות אליס בארץ הפלאות ונאמר עליו שהיה מופנם והתבייש להיות סופר ילדים.

היכולות המופלאות של אנשים מופנמים הביאו לעולמנו גילויים טובים, ולא, זה לא במקרה.

אז איפה אתם על הסקאלה? מזהים את כוחה של הסרנדיפיטי בכל מקום על הסקאלה?

שתפו.



Comentarios


bottom of page